ספיריטואליזם - תקשור עם נשמות 

ספיריטואליזם – תקשור עם נשמות

אתי עזבה את ביתי לאחר שעתיים של אימון אישי ולי היו בדיוק 10 דקות להתארגן לפני הפגישה הבאה.

השעה 14:00 ונשמעת דפיקה בדלת. אלו הם רועי וסיוון שהגיעו לסשיין תקשור.
זוג נחמד ופתוח אך קצת מתוח, שכן זו הפעם הראשונה שהם הגיעו לפגישה מסוג כזה.

התיישבנו על המזרן הלבן, הפעלתי דיסק עם מוסיקה נעימה, העלים הפזורים על רשת הדייגים הפרוסה מעל לראשינו נתנו הרגשה של רוגע ופעמוני הרוח הנתנו צליליהם קלות, הסבו הרגשה של מקום קצת אחר.
הסברתי לרועי וסיוון מה הולך לקרות בשעה הקרובה ואף הדגשתי שהם יוכלו לשאול שאלות ואני אעשה כמיטב יכולתי לספק את התשובות.

(מדיום אנגלייה אמרה לי פעם בזו הלשון: "האם אני רואה הכל? האם אוכל לדעת הכל? לא! וטוב שכך".)

כעבור כמה רגעים נוכחתי לדעת כי נמצאת עימי נשמה שרוצה לדבר. בעיני רוחי אני רואה דמות שאיני מכירה והיא אט אט מגלה לי פרטים ונותנת סמלים אודות עצמה...

הדבר הראשון שראיתי היתה חרב. (חרב אינה חפץ המופיע כל יום ועל כל אחד ולכן, זהו חפץ הנותן סימן יחסית מדויק לגבי זהותו של האדם/הנשמה שהגיעה.)

לאחר מכן אני רואה את הדמות כמו מסייפת עם חרבה בעליצות.

הדמות נתנה הרגשה של קשר משפחתי, אך כזה שהאדם אשר הגיעה אליו לא הכיר עוד בחייו. מעניין...

פניתי אל הזוג היושב מולי ושאלתי האם הם מזהים את הדמות המדוברת?
הם אמרו לי נחרצות שלא.

החלטתי להמשיך עם עוד קצת תיאורים לגבי קווי דמותו הפיזיים. גבר יפה, תמיר, אתלט, צעיר עם שמחת חיים שובבית. מה עם עכשיו, אתם מזהים אותו? התשובה הייתה עדיין – לא.

ואז הגיעה אלי ההארה. תוך שנייה זה היה ברור. הנשמה הנחמדה שטרחה להגיע לא הייתה "שייכת" לרועי וסיוון אלא לאתי, אותה בחורה שהייתה אצלי לפני כחצי שעה.

המשכתי בפגישה עם רועי וסיוון ולאחר שהלכו, הרמתי טלפון מיידי לאתי וסיפרתי לה את קורות הפגישה הרלוונטיים אליה.

תחילה אתי לא זיהתה אבל ביקשה להתקשר מאוחר יותר ע"מ שתוכל לברר עם קרובי המשפחה שלה האם ישנו אדם כזה.

לאחר כ20 דקות אני מקבלת טלפון מאתי, המומה וכמעט אינה יודעת כיצד לבשר לי.

מסתבר שלסבתה היה אחיין שהיה אמן קרקס המופיע עם חרבות. לבסוף באופן טרגי, שם הוא גם מצא את מותו.. אך למרבה השמחה היה לו מסר חשוב להעביר לאתי "החיים הם משחק –קחי אותם בקלות"-לרובנו זה נשמע כמו משהו בנאלי אך לאתי באותו רגע זה היה עולם ומלואו.

"האם ניתן לדבר עם נשמות?"

רבים חושבים שמי שטוען שאפשר, הוא משוגע.. או...מטורף... או סתם מישהו עם דימיון פעיל במיוחד..

מאז היותי ילדה ידעתי שאפשר. פשוט לא חשבתי שאני יכולה.

חשבתי שזה קצת כמו לזכות בלוטו. זה אפשרי... אבל לא כל אחד מצליח...

ואז אבא שלי נפטר.

והכל השתנה עבורי.

כמה חודשים לאחר הפטירה טסתי עם אמי לחופשה כדי לנקות את הראש, היעד -פראג.

באחד הימים נסענו באוטובוס לוינה שבאוסטריה. הנסיעה חזרה לפראג הייתה ארוכה ואני שקעתי במחשבות.

שאלתי את אימי האם היא חושבת שאבא יבוא לדבר איתי.

הייתי אז בת 28, כבר לא ילדה לכל הדעות ועם זאת אימי הסתכלה עלי בעיניים אוהבות אך חסרות אונים. היא לא ידעה. אני מתארת לעצמי שהיא מאד הייתה רוצה לדעת, ולהיות מסוגלת לספק לי תשובה חיובית, אבל היא לא יכלה. אני לא חושבת שהיא אפילו העיזה לקוות שהוא יכול לדבר איתנו (החיים).
זו מחשבה שקצת קשה להבינה ולהכילה במיוחד בשעת אבל וכאב.

הגענו למלון, רצוצות מיום טיול ארוך ונסיעה לא קצרה באוטובוס. נכנסנו ישירות למיטה.

אני נשכבתי ואני זוכרת כי התחלתי לשקוע- מה שחשבתי עד אז שהיה חלום, בהחלט הרגיש הפעם כמשהו אחר. ראיתי בעיני רוחי תמונה הדומה לסצינה בסרט "מטריקס" שבה מורפיוס וניאו יושבים על שתי ספות בחדר לבן ומולם טלוויזיה אשר מראה איך נראה העולם האמיתי ולא כמו זה הנראה לאנשים במטריקס. החדר ריק, ללא גבולות של קירות ורק שני אנשים, שתי כורסאות וטלויזיה נמצאים שם.

כך גם אני ראיתי את ה"חלום".

לאחר כמה רגעים גם "התפאורה" הזו נעלמה ונותר רק קול. קולו של אבי.

הוא הגיע לדבר איתי!

בשפה המקצועית קוראים לזה מסע אסטרלי*. כאשר הנשמה עוזבת את הגוף ו"עוברת" לעולמות שבהם נשמות שעברו מהעולם הפיזי שוכנות,שתי נשמות מדברות בשפתן, שפת האנרגיה.

למזלי אבי "הכניס" גם את קולו כך ששמעתי אותו בקולו החלוש בדיוק כפי שהיה לפני שנפטר. הוא שאל לשלום אימי ואחיי ויידע אותי שכנראה שהתקשורת בינו לבין המשפחה, תעשה דרכי- לכבוד הוא לי.

כמה שנים לאחר מכן, התחלתי לעסוק בתקשור באופן מקצועי, העברתי מסרים ונהגתי כמעין שליחה של העולמות שלו- עולמות האור. מאז אותו מקרה היה לי העונג לשוב ולנסוע במסע אסטרלי פעם נוספת.
הפעם אבי כבר היה בסדר גמור.

כמובן שאי שם למעלה (למרות שאין באמת דבר כזה "למעלה") הכל בסדר. אף אחד לא חולה. תחלואות הגוף שייכות רק לעולם שלנו. בפעם הזו יצא לי להרגיש ולשמוע ששלומו מצוין והוא היה גאה בי מאוד.

משהו שאני די בטוחה שלא היה מעז להגיד בחייו, אבל כשעוברים לעולמות האור מתפתחים. וזה היופי. גם שם הדברים לא סטטיים. הכל בתנועה ובצמיחה.

מורתי הדגולה ושותפתי לעשייה, תמי גולדשטיין, המליצה בפני לטוס ללמוד באנגליה-ארץ המשופעת במדיומים ומתקשרים.

שם התחיל מסע חדש והעמיקה הבנתי בעולמות התקשור, המיסטיקה והרוח.

הנשמות החלו להגיע אחת אחרי השנייה. בתיאורים יפים של מי הם היו בחייהם, פרטים מרתקים על קרוביהם החיים ומסרי אהבה, חיזוק ובעיקר עדויות חותכות שאכן הם קיימים. הם פה. איתנו. לא באמת מתו. רק נפרדו מגופם הפיזי. לא באמת הלכו לשום מקום, רק החליפו מצב צבירה.

השליחות הובנה. כמה חלקים חשובים מהפאזל של חיי הונחו במקומם.

אז איך זה הולך? האם הקרוב שלך בא ואומר, "שלום, אפשר לדבר איתך?"

לא, לא בדיוק כך.

הנשמה מגיעה ותפקידו של המדיום להעביר את האינפורמציה שהנשמה מביאה עימה.

בהתחלה הנשמה תתחיל בתהליך זיהוי. מי היא? על מנת שאנחנו נדע עם מי אנו מדברים. איזו נשמה באה לבקר אתכם?

היא נותנת מידע על המראה שלה, על חייה ולעיתים על חיו של הקרוב לפני שהנשמה נפטרה וגם אחר-כך.

אתם כבר תבינו לבד עם מי אתם מדברים.

באחד הימים בזמן שהותי באנגליה ישבה מולי אישה הולנדית בשנות ה-50 לחייה בעלת גוון עור לבן במיוחד, סמוקת לחיים ונעימה.

בעודי עוצמת את עיניי אני רואה בעיני רוחי גבר כהה עור עובד בגינה ובעל מראה המזכיר את השחקן האמריקאי מורגן פרימן. .

אני רואה את הגבר הזה עודר את אדמת הגינה. אני שואלת את הגברת ההולנדית עם זה משהו אשר נשמע לה מוכר. היא הסמיקה קלות ונענעה בראשה להסכמה צרופה. זה היה אביה הגנן. ומאחר שהיה הולנדי שעובד שעות רבות בגינה גוון עורו אכן היה שחום יותר באופן משמעותי משאר משפחתו. סימן זיהוי חשוב.

שאלתי אותו כמה ילדים יש לו והוא אמר –"5" וכך המשכנו עוד ועוד וגילינו שיש עניין עם כסף וירושה והוא אמור להסתדר בקרוב. כמה נפלא שאבא עוד יכול לחזק אותנו גם כשהוא לא פה.

זוהי דרך נהדרת לדעת, להרגיש, לחוות ולהיווכח שאתם לא באמת לבד. שהם אתכם. תומכים בכם, עוזרים לכם בעת צרה ורוצים אך ורק בטובתכם.

מה קורה אם מגיעה נשמה שאיננו מעוניינים לדבר איתה? בנימוס ובאהבה רבה מבקשים ממנה לעזוב, והיא עוזבת (בניגוד לחיים, נשמות נוהגות לעשות את מה שמבקשים מהן J). אולי זה פשוט לא הזמן הנכון לנהל איתה את השיחה. ממש כמו בחיים.לכל אחד יש את התזמון הפנימי שלו.

למה בכלל לרצות לתקשר עם "המתים"?

כל מתקשר עושה את זה מסיבה אחרת.

עבורי, העדות שיש חיים לאחר המוות היא סיבה מצוינת.

ברמה האישית, זה נפלא לקבל מסר אוהב ומחבק מקרוב שלנו שאינו נמצא איתנו עוד.

וברמה הרוחנית, האנושית יותר, יש בתקשור עם נשמות משהו מרגש, מאחד ומקרב אותנו כבני אדם אשר בחיים הללו רוויים כל כך בתחושת הנפרדות, הניכור והאיום.

אני מאוד שמחה ומוקירת תודה על היכולת לדבר עם אבי לשאול אותו לשלומו אך בעיקר לדעת שהוא צופה. שהוא איתי. כמו מלאך שומר עם קרבת דם. ובעודי חושבת על זה, חיוך קטן עולה על שפתיי ומרחיב את ליבי, ביודעי שרק באשר אני כותבת עליו, זה כבר מביא אותו קרוב יותר אלי.

השאלה הנשאלת ביותר בקרב אנשים המסתקרנים לגבי תחום זה היא : "האם כל אחד יכול?"

התשובה לכך היא פשוטה. כן!

כל עוד יש לך את הניצוץ, את אותו זיק המושך אותך, המסקרן אותך.

אולי כבר פעם התנסית בדבר כזה בלי להבין אותו ממש עד הסוף, או למשל פתאום הרגשת נוכחות של אדם שעבר מן העולם כאילו הוא פה בלי שתראה/י אותו...

כל אותם מקרים, מצבים ויש עוד רבים כאלו מעידים שאם תרצו תוכלו גם אתם לפתח את היכולת הזו.

את המתנה הזו להיות מגשרים בין שני עולמות.

ישנם עוד דברים רבים שניתן לכתוב אודות תקשור עם נשמות:

מתי והיכן זה התחיל?

האם ניתן לשאול את הנשמות דברים לגבי העתיד שלנו?

איך המדיומים בטלוויזיה עושים את זה?

ועוד רבות וטובות השאלות...

אשאיר אתכם בציפייה למאמר הבא ובינתיים כמה מילים מרגשות מהעולם "ההוא":

"זכרו אותי.

אני הבריזה המלטפת את פניכם, הרוח שבעדינות דוחפת.

אני חלוקי האבן שבזרם, אשר אוחזים בצעדכם.

אני החמימות של השמש, מוכנה לעטוף אתכם.

אני האור שבירח, כשאתם הולכים לבד בדרך.

אני השיר של העצים, בהתדפקם על החופים.

הלחישות באוזניכם.

זכרו אותי,

אני כאן."